'אבל הלילה עוד צעיר' נפתח ברגע שבו המעשיות מסתיימות וטקסי החניכה האמיתיים של החיים מתחילים. חתונה. לידה. בגידה. גיבורה אחת, שלוש נקודות מפנה, שלושה שערים. את השער הראשון, 'דבש', היא חוצה ככלה מותשת בערב חתונתה, ובעקבותיו מגיע ירח דבש משובש. בשער השני, 'מכונת היונקים', היא אם טרייה ומבוהלת בפגייה, משייטת כחללית בשביל-חלב של אורות בוהקים ואינקובטורים מצפצפים. ובשלישי, 'קלאב לאב לימבו', היא נסחפת בלילה אחד למועדון הנכון עם הגבר הלא נכון; שילוב שמסחרר אותה לתוך מבוך מראות שבו יותר מעתיד אחד אפשרי. מסביב לגיבורה נשברים מבנים שגורים ונצרפים מחדש, מסחרים יחדיו ומזיקת רוק ומותגי מעצבים, משחקי מחשב ומיתולוגיה יוונית, טכנולוגיה פלילית וסמים חוקיים, גבוה ונמך. איכשהו, למרות החלטות קיצוניות ומפגשים פרועים, גיבורת הרומן מצליחה לתמרן במבוכי הקום האבסורדי - ואפילו, לרגעים, להשתחרר מכבליו. במעבר בוטח בין סגנונות - מריאליזם הדוק ומאופק, דרך זרות סוריאליסטית ועד התנפצות לרסיסים פסיכדליים - ספרה הראשון של ליאת אלקיים הוא טריפטיך רב רבדים, רווי הומור שחור. בעוד שהרגש ברומן מנוטר בדייקנו, פרטי הקיום הגשמיים גואים ומצפים, מאיימים לחשוף את הסיפורים הלא מדוברים של החיים; את הבוץ שמתחת לציפורני המציאות. נועה מנהיים ליאת אלקיים נולדה וחיה בתל אביב. היא עיתונאית במוסף הארץ. זוכת מלגת ברלין לספרות מטעם האקדמיה לאמנות ברלין, וכלת פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם. 'אבל הלילה עוד צעיר' הוא הרומן הראשון שלה. ״הסיפורים מובלים אותנו אל מעל לדמויות לעלילה, ולפרטי המציאות, אל תובנות לגבי המצב האנושי והאימה הקיומית הכרוכה בו.״ נורית גרץ ״אתם צריכים לקרוא את הספר הזה כי יש בו נובלה שמתרחשת בפגייה שתפיל אתכם מהרגליים ותעיף לכם את המוח. עד כדי כך הנובלה הזאת טובה. ופרועה. ומצחיק. ומבעיתה. ומרגשת. וגורמת להבין כמה שבריריים החיים וכמ שברירית הנפש שאמורה לתחזק אותם. וכמה הכול אבסורדי. עכשיו רוצו לקופה. (נ.ב. שני החלקים האחרים גם בסדר גמור)״. אסף גברון ״׳דבש׳ הוא סיפור שאין בו שמץ מהמלודרמה ובכל זאת הוא מסעיר מבחינה רגשית. זו הגדולה של ליאת אלקיים כמספרת: כל כך הרבה מגולל ב׳דבש׳, כהלכה ובפרוטרוט, בלב הדברים ממש, ולא מסופר בו.״ עמרי הרצוג ״אלקיים לא רק מזהירה את הקורא מהרובוט שהוא נושא בקרבו, מההפיכה שלו לאוטומט, לצרכן מכור ומנותק מהמציאות - היא גם מחדירה משהו אנושי וסנטימנטלי חתוך העולם המכני, המתכתי.״ יוני ליבנה